אילן ירון על שלושת הסוגים של עלות אלטרנטיבית

כשרוצים לתאר מחיר של מוצר כלשהו, בהשוואה למחיר מוצרים אלטרנטיביים (מוצרים שטרם יוצרו או התקיימו בגין העדפה של אותו מוצר), משתמשים במונח עלות אלטרנטיבית (alternative cost) או הוצאה אלטרנטיבית, לדוגמה קבלן המחזיק בשטח גדול לבנייה, אך במקום לבנות מספר וילות, בוחר לבנות בית קומות אחד.

"את עלות האיכות מודדים במונחי ערכים", אומר אילן ירון, מרצה לכלכלה ופיננסיים הבקיא בתחום. "כמו כן, ניתן למדוד את אותה עלות גם במובן כמותי במונחים של כסף. בכל אופן, הליך חישוב העלויות חשוב מאין כמותו בעת הליך קבלת ההחלטות לבחירת האופציה הרווחית יותר מבין כל האופציות הקיימות".

אילו סוגים של עלות אלטרנטיבית קיימים?

"נהוג לחלק עלות אלטרנטיבית לשלושה סוגים בתיאוריה המיקרו כלכלית", מציין אילן ירון. "ראשית, עלות אלטרנטיבית כוללת, המהווה את הסך הכולל של משמעות הוויתור על אפשרות מסוימת לטובת אפשרות אחרת. שנית, עלות אלטרנטיבית ממוצעת, אשר נגזרת מהממוצע של סך הוויתור כולו, עבור יחידות ייצור לאופציה אחת לטובת אופציה אחרת. הסוג השלישי – עלות אלטרנטיבית שולית, שהיא למעשה נגזרת מעקומת התמורה עקב גודלו של הוויתור על אופציה אחת לטובת אופציה אחרת".

ניתן לקחת דוגמה נוספת ממשרד האוצר. עת רצו לסגור את גירעון המדינה, נבחנו מספר אופציות על ידי המשרד, כולל סגירת גירעון על חשבון דברים אחרים, כמו למשל העלאת המיסים הישירים והעקיפים, על חשבון הקצאות למשרד החינוך או על הקמת תשתיות ועוד. כל אופציה שכזו נבדקת גם מבחינת עלות אלטרנטיבית.

"הסיבה לכך טמונה בעובדה שבתקצוב משרדים ממשלתיים, נושא נושא העלויות האלטרנטיביות בולט במיוחד", מוסיף אילן ירון. "השיקולים של העלויות האלטרנטיביות כה חשובים, שהם חלק בלתי נפרד מקבלת ההחלטות של חברות וארגונים. הנושא משפיע עד מאוד על החלטותיו של משרד האוצר, שלעתים נדרש לקצץ ממקומות מסוימים כדי להקצות משאבים למקומות אחרים".